שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט. למי שלא מכיר אותי שמי ליאור בן אלטא ואני בעלים של קליניקה לפיזיותרפיה בעיר רחובות. הקליניקה עוסקת בעיקר בפציעות אורתופדיות ופציעות ספורט. לאחרונה גם אנחנו מקבלים מטופלים שסובלים מכאבים באזור פה ולסת, סחרחורות ואף טיפולי רצפת אגן. אז מי שמעוניין או יש לו שאלה מוזמן ליצור איתי קשר דרך איזו פלטפורמה שנוחה לו – אתר האינטרנט, פייסבוק, אימייל, אינסטגרם ויונת דואר.

בשבוע שעבר הרצתי בנושא לוחמי סופש וספורטאים חובבים לפיזיו של מכבי והחלטתי לשתף גם את קהל המאזינים בנושא. אני אדבר על מיהו לוחם או לוחמת סופ שבוע, על ההבדלים בינם לבין הספורטאי המקצוען ומה כדאי למתאמן החובבן לעשות על מנת לא להיות לוחם סוף שבוע.
אז נתחיל.
מה הכוונה בלוחם או לוחמת סופש. הכוונה היא על מישהו שמנהל אורח חיים יושבני במהלך השבוע ובסופ השבוע מעמיס עומס גבוה כמו משחקי כדור למינהם וכו’. המקרים הקלאסים הם אנשי הייטק או שחקניות כדורשת\מאמאנת שעסוקים בחיי היום יום ומגיעים לעומס משמעותי בסוף השבוע שבהם הם לא עובדים ויש להם יותר זמן פנוי.

לפני שאני מגיע לאיך ניתן להקטין את הסיכון לפציעות בקרב לוחמי סוף השבוע, חשוב להבין מהם ההבדלים בין לוחמי סוף שבוע, ספורטאים חובבנים וספורטאים מקצוענים.
לכל אחד מהם יש את המאפיינים שלו ואת יתרונות והחסרונות שלו.

ההבדל הראשון והמשמעותי הוא שכשאנחנו מדברים על ספורטאים מקצוענים אנחנו מדברים על הקריירה שלהם, על הפרנסה שלהם ולמעשה על החיים שלהם. רוב היום שלהם עוסק בפעילות גופנית שלרוב תהיה אינטנסיבית והם תלויים לחלוטין ביכולות שלהם. אם הם נפצעים זה פוגע בעתיד שלהם וביכולת שלהם להתקדם. המטרה שלהם היא לחזור כמה שיותר להתאמן וזאת להיפגע מכל הבחינות דרך אגב, כמה שפחות. אצל הספורטאי החובבן אין את הבעיה הזאת כמובן משום שזוהי לא פרנסתו. הוא יכול לחזור לעבוד במידה ויש לו עבודה שמאפשרת פיזית גם אם הוא מוגבל. למשל, אנשי הייטק או עובדי עבודה משרדית יוכלו לחזור לעבודה גם אם הכתף עברה ניתוח.

ההבדל הבא הוא המעטפת הרפואית שיש לספורטאי. לחובבן לא תהיה מעטפת שכזאת. במידה וספורטאי מקצוען נפצע יהיה לו רופא, פיזיותרפיסט, מאמן כושר ומערכת שלמה שתוכל לתת לו תמיכה בשיקום ובניהול הפציעה. ניקח לדוגמה אמצעי הדמייה כמו אולטראסאונד או MRI שלעיתים יהיה צורך בהם על מנת לאבחן את הפציעה. ככל הנראה המקצוען יקבל את הצילום מוקדם יותר מהחובבן בגלל התמיכה הזאת שציינו. החובבן למעשה צריך לדאוג לבדו להכל ואצל הספורטאים המקצוענים לרוב יהיו הסכמים לקבוצות שלהם עם בתי החולים שיבצעו בדיקות מהירות.

הדבר הבא הוא הלחץ לחזור לפעילות הגופנית. כאן אני חושב שיש יתרון לחובבן. זוכרים שהזכרנו את עניין הפרנסה? ללחץ יש תפקיד מכריע בעניין זה. דוגמה נהדרת היא חזרה למשחק לאחר קרע של הרצועה הצולבת. ככל שנחכה זמן רב יותר, כך הסיכון לקרע חוזר קטן. הלחץ הן מצד המערכת והן מהשחקן עצמו לחזור לשחק מהר ככל האפשר לעתים גורם לחזרה מדי למשחק. אצל מקצוען, כל יום שהוא לא על המגרש הוא הפסד משמעותי. אצל החובבן יש הרבה יותר גמישות ומנוחה היא משהו שהוא יכול לספוג ולדחות את החזרה לאימון. תזמון החזרה לפעילות גופנית יכול להיות ההבדל בין שיקום מוצלח לכשלון חרוץ בו.

בואו נרחיב על עומס – עומס משחק תפקיד בקרב כל מי שמתאמן. אצל המקצוען לרוב אנחנו ניתקל בפציעות שנובעות מאימון יתר. המון אימונים שבועיים והמון משחקים שיגרמו לפציעות. הפציעות האלו הן פציעות לא עם אימפקט גבוה אלא פציעות מצטברות שיבואו לידי ביטוי לאו דווקא באותו הרגע. אצל לוחם סוף השבוע או אצל החובבן הבעיה היא אחרת משום שחלוקת העומסים לא טובה ולא מאוזנת לרוב. הם יסבלו מפציעות של OVER LOAD בעלות אימפקט גבוה לזמן קצר. בעיקר בגלל אופי האימון וחוסר המוכנות של הגוף שלהם לעמוד בעומס. יש כאן יוצאים מהכלל. יש לא מעט ספורטאים חובבנים שמחלקים נהדר את העומסים אפילו יותר טוב מהמקצוענים.

עוד הבדל נמצא במחויבות לשיקום. אחת העצות שאני נותן למטופלים החובבנים היא לדחות את החזרה לעבודה (במידה ומדובר על פציעה משמעותית כמובן) ולדחות כמה שיותר. כשהם חוזרים לעבודתם, רמת המחויבות לתרגול ולשיקום יורדת וזה טבעי. נוצרות מחויבויות אחרות, והפוקוס שלהם יורד מהשיקום. אם נניח הם צריכים לתרגל מספר פעמים ביום, העובדה שהם לא במסגרת שיקומית\טיפולית פוגעת ביכולת הזאת. אצל הספורטאי המקצוען כמובן שאין את הבעיה הזאת משום שיש לו גם את המוטיבציה, גם את הכלים וגם את כל הזמן שבעולם על מנת להקדיש לשיקום.

אחד ההבדלים המעניינים הוא מודעות לגוף. כאן אני חושב שיש מעט חסרון לכל אחת מהקבוצות. בעוד שקבוצת החובבנים לעתים תהיה בעלת מודעות גוף נמוכה יחסית, קבוצת הספורטאים המקצוענית תהיה בעלת מודעות גוף גבוהה מדי. אני אסביר. נניח ושחקן כדורסל ישחק ויום למחרת יתחיל כאב מינורי בברך. רוב הסיכויים שהמערכת והשחקן יתחילו לתחקר את הנושא, לבדוק מה מקור הכאב, ישלחו אפילו לצילום ולמעשה המערכת תיכנס ללחץ מסוים. אם אותו הכאב יתעורר את החובבן, רוב הסיכויים שהוא יתעלם מהכאב לפחות בשלבים הראשונים ויש סיכוי שבשל ההתעלמות, הכאב ירד ויעלם באותה הצורה שהגיע. כלומר העובדה שהמקצוען מודע לכל איבר ואיבר בגופו יכולה לבוא לרעתו. מנגד, חובבנים רבים לא מודעים לגוף, למגבלות שלו ומה הם יכולים ולא יכולים לעשות.

אז מה שאנחנו רואים זה שלכל קבוצה יש את היתרונות והחסרונות שלה. אין ספק שמבחינה מוכנות פיזית , מעטפת רפואית וזמן יש לספורטאי המקצוען יתרון גדול. מנגד, הלחצים והעומסים המנטליים שמופעלים עליו בין אם זה מעצמו ובין אם זה מהסביבה הם גדולים הרבה יותר מאשר החובבן שזה יכול לבוא לרעתו במידה מסוימת.

איך ניתן להקטין את הסיכון להיפצע? אני אדבר על החובבן או על לוחם סוף השבוע. הדרך הכי טובה היא לחלק את העומס בצורה נכונה. מה הכוונה? אם ניקח שחקנית מאמנט שכל השבוע לא עושה כלום ועולה למגרש ללא חימום ומבלי לבצע עוד תרגול בנוסף לאימון הספציפי הזה, מבחינתי היא מציבה את עצמה בסיכון מיותר. עבודה של לפחות עוד אימון אחד בשבוע לחיזוק, לתרגול על שיווי משקל במקרה שלה והכנה למשחק\אימון תהיה הכי נכונה. להכיר את הגוף ולהכיר את המגבלות שלו, זה המפתח להקטין את הסיכון. אני מודע לעובדה שלחובבן יש מגבלה של זמן לעשות עוד אימון בנוסף למה שעושה כיום אבל המחיר לדעתי יעלה הרבה יותר במידה ותהיה פציעה.

אז אני מקווה שהפרק הקצר הזה היה קצר אך ממצה :-). אתם יותר ממוזמנים לשתף אחרים, לעשות אפילו לייק באפליקציה שאתם מאזינים לה (לא ידעתי בכלל שיש כזאת אפשרות עד היום) וכמו שאמרתי בהתחלה, אם יש לכם איזושהי שאלה, אתם יותר ממוזמנים לשאול אותי בכל פלטפורמה אפשרית – אתר אינטרנט, דף פייסבוק, אינסטגרם, טלפון, יונת דואר וכדומה.

האתר "פיזי" הוקם על ידי ליאור בן אלטא- פיזיותרפיסט בעל תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב. האתר הוקם למטרה אחת ואחת בלבד והיא לספק מידע פשוט וישיר למטופלים ולאנשים המתעניינים בפיזיותרפיה בפרט ובבריאות הגוף בכלל. ליאור הוא מדריך חדר כושר ומדריך פילאטיס בנוסף להכשרתו כפיזיותרפיסט.

השארת תגובה